שנים רבות הכאבים שלי שוחררו דרך מילים שכתבתי על דפים כך פיניתי מקום לחלומות, ועם הזמן, אחד החלומות הכי גדולים שלי התגשמו- הענקתי למילים חיים והשמעתי את קולי. השבוע, אחרי תקופה ארוכה, מצאתי את הזמן לשתף את מה שבוער בי.
החוויה שלי בסטאז' האחרון, במסלול ההכשרה אחת התלמידות הוציאה אותי למסע של התבוננות פנימית. נזכרתי בכל הפעמים שהשתיקו אותי, בכל הפעמים שצרחתי בתוכי ורק רציתי לבטא את רגשותיי אך נמנעתי. הרגשתי שאני לכודה בין הכאב והשקט, נאלמת דום מול סיטואציות משפילות וכואבות.
נזכרתי בתחילת המסע שלי, בקשיים במכשולים ובחשיפת השליחות שלי: להעניק קול למי שמרגישה ששתיקה חונקת אותה
אני חיה את החירות לבטא את עצמי ומודה על כל רגע של התפתחות. לשוחח ולשתף זה לא תמיד מובן מאליו, אבל אני שמחה על ההזדמנות להעניק כוח ולעזור לאחרות לצאת ממעגל השתיקה.
אם יש לך חוויה דומה או אם את מרגישה ששתיקה חונקת אותך, אני כאן לשמוע ולעזור. מוזמנת לשתף אותי שתפו אותי בחוויה שלך מהקריאה ולהגיע לאחת הפעילויות שאני מעבירה ולגלות את הכוח שבביטוי עצמי.
תודה על התמיכה ועל הזכות לתת למילים לזרום דרכי כמו מים בנהר.
